כדי שיחשבו עלי.
זו לא חכמה לחשוב על עצמי, זה בא לי באופן טבעי. האמת היא, שגם כשאני חושב על אחרים אני חושב על עצמי, כי למעשה אין לי שום אפשרות להסתכל אחרת על העולם. אני רואה את הכל סביבי וחווה את הכל רק דרך העיניים שלי. אפילו היכולת שלי לאמפטיה לאחר מבוססת על המבט שלי את עצמי.
דמיינו בריכה (דומה לבריכה שיכולה להיות בכל תכנית ראליטי) שהאנשים בה מתאמצים לצוף על המים. אם אחשוב על עצמי במבט צר, אשתדל להתאמץ לצוף כמה שפחות, לדרוך על אחרים מתחתי כדי שיהוו לי משען, וכך אוכל להחזיק מעל המים עוד כמה דקות. אבל אם אחשוב במבט רחב, אראה שהמטרה של כולם היא משותפת, אם נתאמץ יחד לצוף, נוכל כולנו להנצל. במקום להתאמץ במאבק על עליונות הציפה, לקוות שאהיה הכי חזק כדי שלא ידרכו עליי, להשאר בחיים אחרון ואז להתאמץ לצוף לבד, אני יכול להמנע מתחרות ולנסות להנות מפירות שיתוף הפעולה בנסיון לשמור על החיים.
בני האדם מפחדים מטבעם, זהו הלך הרוח האנושי האקזיסטנציאליסטי. כשאני מפחד אני חשדן, מסתגר, דוקר כאמצעי הגנה. אינני מאמין שיכול לצאת משהו טוב מדקירות.
מי שרוצה להפסיק להדקר, יכול רק להפסיק לדקור אחרים. זה מאד מפחיד לוותר על אמצעי ההגנה היחיד שאני מכיר, אבל בין לבחור בסביבה שמבטיחה לי דקירות ונסיונות להמנעויות מדקירה, או סביבה של סכנות אך אפשרויות לשיחה, אני בוחר באפשרות השניה.
גם כך אם אדקור ואם לא כבר דוקרים אותי, אז מה זה משנה?
זו לא חכמה לחשוב על עצמי, זה בא לי באופן טבעי. האמת היא, שגם כשאני חושב על אחרים אני חושב על עצמי, כי למעשה אין לי שום אפשרות להסתכל אחרת על העולם. אני רואה את הכל סביבי וחווה את הכל רק דרך העיניים שלי. אפילו היכולת שלי לאמפטיה לאחר מבוססת על המבט שלי את עצמי.
דמיינו בריכה (דומה לבריכה שיכולה להיות בכל תכנית ראליטי) שהאנשים בה מתאמצים לצוף על המים. אם אחשוב על עצמי במבט צר, אשתדל להתאמץ לצוף כמה שפחות, לדרוך על אחרים מתחתי כדי שיהוו לי משען, וכך אוכל להחזיק מעל המים עוד כמה דקות. אבל אם אחשוב במבט רחב, אראה שהמטרה של כולם היא משותפת, אם נתאמץ יחד לצוף, נוכל כולנו להנצל. במקום להתאמץ במאבק על עליונות הציפה, לקוות שאהיה הכי חזק כדי שלא ידרכו עליי, להשאר בחיים אחרון ואז להתאמץ לצוף לבד, אני יכול להמנע מתחרות ולנסות להנות מפירות שיתוף הפעולה בנסיון לשמור על החיים.
בני האדם מפחדים מטבעם, זהו הלך הרוח האנושי האקזיסטנציאליסטי. כשאני מפחד אני חשדן, מסתגר, דוקר כאמצעי הגנה. אינני מאמין שיכול לצאת משהו טוב מדקירות.
מי שרוצה להפסיק להדקר, יכול רק להפסיק לדקור אחרים. זה מאד מפחיד לוותר על אמצעי ההגנה היחיד שאני מכיר, אבל בין לבחור בסביבה שמבטיחה לי דקירות ונסיונות להמנעויות מדקירה, או סביבה של סכנות אך אפשרויות לשיחה, אני בוחר באפשרות השניה.
גם כך אם אדקור ואם לא כבר דוקרים אותי, אז מה זה משנה?
No comments:
Post a Comment